החלטה בתיק ת"א 69449/04

החלטה זו נסבה על בקשת המבקש (הבנק הנתבע), להורות למשיבה (התובעת) להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : " התקנות").

1.      המבקש טוען, כי הואיל והמשיבה הינה חברה, הרי שעל-פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לבית המשפט הסמכות להורות כי החברה תיתן ערבות מספקת לתשלום הוצאותיו אם יזכה בדין. לטענת המבקש, לאור טענות התביעה רחבות ההיקף ולאור הסכומים הנתבעים, וכן לאור העובדה כי רק לצורך השלמת הליכי הביניים בתיק נדרשה שנה וחצי, ברור כי לשם בירור התביעה יידרש המבקש להוצאות ניכרות, והואיל ולטענתו סיכויי התביעה קלושים, הרי שסביר כי באם תדחה התביעה לא יהיה מהיכן לגבות את סכום ההוצאות, באם ייפסקו כנגד המשיבה.

המבקש מסתמך בבקשתו, בין היתר, על תצהירו של מר אברהם גרוס, ממנהלי החברה המשיבה, מיום 28.11.05, במסגרת הליך משפטי אחר אשר התנהל בפני בית משפט השלום בנתניה (ע"א 220/05) ואשר עניינו הגבלת חשבון בנק של המשיבה בבנק איגוד לישראל בע"מ. בתצהיר זה טוען המבקש, הצהיר מר גרוס כי למשיבה אין כספים נזילים וכי עסקיה מצויים בקשיים. עוד טוען המבקש, כי המשיבה הנה צד להילכים משפטיים רבים, הן כתובעת והן כנתבעת, וכי ברור כי לצורך ניהול הליכים משפטיים כה רבים כאמור, תדרש המשיבה להוציא הוצאות כספיות רבות. המבקש ממשיך וטוען כי הוצאות בסך 1,500 ש"ח אשר נפסקו נגד המשיבה לטובתו, עוד ביום 13.2.06, עדיין לא שולמו.

המבקש צירף לבקשתו דו"ח רשם החברות של המשיבה ממנה עולה לכאורה כי נכסים רבים של המשיבה משועבדים לטובת חברות ובנקים שונים (למעט לטובת הבנק המבקש), כי המשיבה הגישה את הדו"ח השנתי האחרון שלה ביום 31.12.02 וכי קיים לחובתה חוב אגרות, בגין שנת 2002.

2.      מנגד טוענת המשיבה כי התמשכות הליכי הביניים בתיק נבעה אך ורק מבקשות סרק אשר הוגשו על-ידי המבקש עצמו, כי המבקש מסתמך על עובדות אשר אינן קשורות להליך זה ואף אינן רלוונטיות להליך זה, וכי ההגבלה בחשבון הבנק שלה כאמור בבקשה, תפקע בחודש דצמבר 2006, ומכאן, שבמועד סיום הדיון בתביעה, שוב לא תחול על החשבון כל הגבלה. עוד טוענת המשיבה כי הפקדת ערובה בסך של כ- 200,000 ש"ח (כ- 10% מסכום התביעה), כפי שדורש המבקש, תבלום לגמרי את פעילותה, כי סכום הערובה המבוקש הינו מופרך, וכי היא מוכנה, לחילופין, להציע ערבות אישית של מנהלה, מר גרוס.

3.      סעיף 353 א לחוק החברות התשנ"ט - 1999, קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

4.      תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט- 1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לבין חברה בכל הנוגע לערובה להבטחת הוצאות משפט. הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן.

5.      סעיף 353א הנ"ל, אכן מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת שהינה חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד.

6.      שקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה שלא נס ליחה:

"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו"

(רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. חברת מניות , פ"ד מא (4) 522, 523-524) .

7.      מהמקובץ עולה כי יש לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של כל צד וכי בנסיבות העניין האיזון נוטה לטובת המבקש. המשיבה לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי היא בעלת יכולת כלכלית לשאת בהוצאות המבקש, אם וככל שיהיה זכאי לכך בעתיד. טענתה כאילו הנטל רובץ על כתפי המבקש (סעיף 10 לתגובה), אין בה ממש. היא מתעלמת מהוראת סעיף 353א הנ"ל. שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון הוא סיכויי התובענה. אניח לטובת המשיבה כי תובענתה אינה מחוסרת כל סיכוי שהוא. ועם זאת, אין בכך כדי לאיין את הצורך בהפקדת ערובה.

8.      זאת ועוד. המשיבה כלל לא התייחסה, לגופם של דברים, לטענות המבקש בדבר ההליכים המשפטיים הרבים בהם היא מעורבת, לתצהירו של מר גרוס בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה אשר הוגש במסגרת הליך משפטי אחר, לעניין סיכויי הצלחת התביעה ולטענה כי הוצאות אשר נפסקו לחובתה, לטובת המבקש, טרם שולמו. העדר ההתייחסות לעניין אחרון זה,  אומר דרשני ודי היה בו כשלעצמו על מנת להצדיק את הבקשה.

9.      לאור כל האמור לעיל ולאחר שיקלול הנסיבות, דין הבקשה להתקבל. אני מחייב את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, סך של 50,000 ש"ח. ההפקדה תבוצע עד ליום 1.10.06. הדיון הקבוע ליום 12.9.06 מבוטל. הצדדים פטורים, בשלב זה, מהגשת תצהירי עדויות ראשית מטעמם.

לא תבוצע ההפקדה, כי אז יהא מקום לשקול דחיית התובענה כאמור בתקנה 519 (ב) לתקנות סד"א.

אין צו להוצאות בשלב זה.

התיק יובא לעיוני ביום 15.10.06.

ניתנה היום, 22 באוגוסט 2006 (כ"ח באב התשס"ו), בהעדר הצדדים.